סיפור על שיר

פתח דבר

הסיפור שאני עומד לחשוף בפניכם כעת הוא אחד מהסיפורים האישיים, החושפניים והמלמדים ביותר שחוויתי בחיי כאדם בכלל וכמדריך במרכז לאמנות הפיתוי בפרט. זה סיפור שמתאר באופן מדויק את מי שהייתי פעם לעומת מי שאני היום. הסיבה שבגינה אני חושף אותו בפניכם מורכבת מאמונה מאוד חזקה שאת המסקנות והתובנות שאני קיבלתי בדם, יזע ודמעות תוכלו אתם לקבל על מגש של כסף על מנת שתוכלו גם אתם לקבל את השיעור החשוב כל כך שקיבלתי אני. את הסיפור שלנו מלוות כמה דמויות:

בתפקיד הנאהבת- שיר

בתפקיד המספר- עבדכם הנאמן

בתפקיד יועץ הממלכה- האגו

בתפקיד ליצן החצר- הפחד

קריאה נעימה.

פרק ראשון – "לידתה של פנטזיה"

הסיפור שלנו מתחיל בשנת 2003, במרכז העירוני לתיאטרון נוער בירושלים.

אני, נער בן 16, יושב בשנתי השנייה כשחקן בקבוצת הוותיקים של התיאטרון ביחד עם כל אלו שהמשיכו איתי לקבוצה זו מהשנה הקודמת ובמקביל יושבת איתנו קבוצת החדשים. אלו שהגיעו למרכז לראשונה בשנה הנוכחית. התרגשות ממלאת את האוויר. לצד חיבוקים עם האנשים שאני מכיר, אני בוחן בזכוכית מגדלת את כל החדשים שהגיעו. המנהלת מבקשת מאיתנו להתיישב ומתחילה להקריא שמות. כל אחד שהיא קוראת בשמו מרים את היד וכולם מביטים במי מדובר.

את הרגע הזה אני זוכר כאילו היה אתמול: המנהלת מסתכלת בדף השמות ואומרת בקול רם: "שיר?". הרמתי את המבט אל חמשת המדרגות שהיו מעליי ושם היא הייתה. ילדה קטנה, בהירת עור ויפייפיה. מצמידה את הברכיים אל החזה ומרימה בביישנות את ידה. אני לא יודע אם אי פעם חוויתם אהבה ממבט ראשון, אבל כך זה הרגיש. באותה השנייה שבה היא הרימה את היד הלב שלי החסיר פעימה. כמה שהיא הייתה יפה. ידעתי שהילדה הזאת עומדת להיות דמות משמעותית בחיים שלי. ועוד בטרם הספקנו להחליף מילה, כבר ידעתי בוודאות שאני מאוהב בה מכף רגל ועד ראש.

כך מאותו יום חלפו להם חודשים. חודשים בהם הספקתי להכיר דמות משמעותית נוספת בחיי- הפחד. פעמיים בשבוע בזמן החזרות היינו, אני והפחד, מתבוננים יחד בשיר והוא היה אומר: "אל תיגש. היא תחשוב שאתה מוזר. תן לזמן לעשות את שלו. תיזהר שלא לקלקל את מה שעדיין אין לך!". במשך חודשים שלמים הקשבתי לפחד באדיקות עד שיום אחד, כשהפחד ישן, ניגשתי אל שיר וניסיתי דרך אחרת. להפתעתי, אהבת חיי שיתפה פעולה ואפילו פרגנה לי בכמה חיוכים עדינים. אותם חיוכים שבגללם לא ישנתי לילות שלמים מרוב התרגשות. וכך נרקם הקשר ביני לבין שיר. היינו מנהלים שיחות ידידותיות במהלך החזרות ובשלב מסוים אפילו התחלנו להתראות מחוץ לשעות פעילות המרכז. הרגשתי כאילו אני נמצא בחלום. אחרי הכול, כמה אנשים זוכים להתקרב אל חלומם כפי שזכיתי אני?

אחרי שעברו להם חודשים על גבי חודשים, ואני את אהבתי שמרתי בסתר, נעשיתי חמדן. פתאום השיחות הידידותיות והפגישות האישיות חדלו מלעורר בי התרגשויות עזות. החלטתי שאני רוצה יותר. במשך כל אותם חודשים חלמתי איך אני מנשק את השפתיים העדינות שלה. איך היא מסתכלת לי בעיניים ולוחשת: "אני אוהבת אותך" ומיד משפילה מבטה בביישנות. ואיך כמובן השמיים מתמלאים בזיקוקים לאור הדרמה הסוחפת. וכך החלטתי לעשות מעשה.

החלטתי לבשר לשיר על אהבתי אליה, בתקווה שהיא תעשה את אותו הדבר. הפחד בשלב הזה לא העז להביע את דעתו יותר מדי. זאת בייחוד לאור העובדה שהתקווה והאהבה עמדו מעליו והסתכלו בו במבט מאיים.

וכך היה. תוך כדי אחת מהפגישות היזומות שלנו אמרתי: "שיר. יש משהו שאני רוצה להגיד לך. אני לא יכול לשמור את זה בבטן יותר. אני אוהב אותך". איך אתם חושבים שהיא הגיבה?

המשך יבוא…

https://www.youtube.com/watch?v=Bt_FJejbjd4&feature=related

לחץ כאן כדי לקרוא את הפרק השני של הסיפור על שיר – כביש בכיוון אחד