להיום יש לנו עבורכם מאמר מאוד מיוחד שנכתב במיוחד עבור הבוגרים, אך החלטנו לשחרר אותו בבלוג עבור כל הקהילה. לא מעט פעמים אנחנו נתקלים בפורום בשאלות של אנשים שאחרי תקופה של הרבה תרגולים מאומצים, הצלחות, אפטיים תמידי ובכלל תקופה טובה, מגיעים לתקופה של דאון, ששום דבר לא הולך, אין חשק לצאת ונראה שהכל על סף קריסה. מי שנתקל בזה לרוב לא יודע כיצד להתמודד עם המצב הזה, למה זה בכלל קורה ומה עושים הלאה. אם כבר נתקלת בזה, אתה יודע על מה אני מדבר ונורא תאהב את המאמר הבא. אם עדיין לא נתקלת בזה, חשוב מאוד שתקרא את המאמר הבא, מכיוון שזה יקרה לך ואתה צריך להיות מוכן לזה.

במאמר הזה החלטתי לדבר איתכם קצת על רגשות – על התקופות הטובות והרעות שלנו, ועל ההשפעה שלהם על אומנות הפיתוי. זהו חומר שאנחנו נוגעים בו לעומק בשלב ב', אז מי שעבר את שלב ב' זה יהיה סוג של תזכורת וחידוד עבורו, ומי שעדיין לא עבר את שלב ב', הרוויח הרחבה קטנה בנושא חשוב.

כולנו מכירים את זה שלפעמים יש לנו תקופות של מצב רוח טוב והכל קל וזורם, כמו לחתוך חמאה עם סכין חם. בתקופות כאלה אנחנו נהנים, מקבלים המון הצלחות עם נשים ומרגישים מצויין. אלו בדיוק אותן התקופות שבהן אנחנו חווים סוג של אפטיים קבוע שמלווה בהרבה מצב רוח טוב.

יחד עם זה כולנו מדי פעם חווים את התקופות הרעות שלנו – דאון, פסימיות, דיכאון וכך הלאה. באופן אוטומטי בתקופות הללו לא בא לנו לצאת, לתרגל לגשת לבנות, להתעמת עם חומר חדש, אנחנו מרגישים סוג של אכזבה קלה מעצמנו, מהתחום ובכלל שוקלים לוותר על כל העניין. למעשה לא בא לנו לעשות שום דבר עם הרצונות שלנו (אם בכלל יש לנו רצונות).
אצל חלק מהאנשים התקופה הזאת עוברת עוד יותר קשה, הם מתחילים לאכול סרטים ולחשוב בכיוון של "למה זה קורה לי?”, “אני לוזר, לא מצליח לי שום דבר", נכנסים לפאניקה או מנסים לשכנע את עצמם שהם לא אמורים להרגיש ככה.לעומתם יש את אלה שיותר אקטיביים בעניין – מנסים בכוח להעלות את מצב הרוח שלהם ולגשת לבחורות גם כשלא בא להם (ברוב המקרים זה גם לא ממש מצליח).

לכל אחד מאיתנו יש את הדרך להתמודד עם ה"בעיה" של התקופה הרעה, אבל האם שמת לב שרוב הפתרונות מהווים סוג של מלחמה? רוב האנשים נלחמים במצב הרוח וברגשות שלהם, מנסים לשנות את המצב ובאותו הזמן משגעים את עצמם עוד יותר, והבעייה רק מחריפה ומצב הרוח מדרדר.

הכלל כאן הוא פשוט, וזה לא רק בעניין הרגשות אלא בנוגע לכל דבר בחיים: ככל שיותר תנסה להלחם במשהו, כך אותו הדבר יקבל יותר ויותר אנרגיה ועוצמה, בשביל להחזיר מלחמה.

אז יש לנו תקופה רעה, עכשיו בוא ננסה לרדת לעומק העניין ולהבין למה זה קורה ומה אפשר לעשות.
הבעיה של רוב האנשים נובעת מכך שהם לא מבינים את המנגנון הריגשי שלהם.
למה בכלל אנחנו מרגישים רגשות רעים? למה אנחנו צריכים להרגיש את כל החרא הזה?
הסיבה היא פשוטה : איזון ריגשי.

על מנת שנוכל באמת להעריך דבר כלשהו בחיים, עלינו להשוות אותו לדברים אחרים וכך לקבוע את ערכו. כל דבר בחיים בנוי על ניגודים – דבר יכול להיחשב ל"טוב", רק ביחס למשהו אחר שנחשב ל"פחות טוב". אם אין לנו מדד להשוואה, אין לנו אפשרות להעריך שום דבר. אותו הדבר קורה עם רגשות.
כדי להנות מרגש כלשהו, באופן אוטומטי משווים אותו לרגשות אחרים שהרגשנו בעבר (המוח שלנו עובד בעזרת השוואות). כלומר, אי אפשר להרגיש שמחה אם אנחנו לא מרגישים עצב מידי פעם. אי אפשר להרגיש אהבה וחיבור, אם אתה לא מרגיש בדידות מדי פעם.
אתה לא תשים לב בכלל שאתה מרגיש שמחה, אם אתה כל הזמן תרגיש את זה. השמחה היא באמת שמחה רק אם לפניה היה רגש אחר, מומלץ רגש שלילי (שיהיה יותר קל להשוות).

איך זה בא לידי ביטוי כשאנחנו מדברים על אומנות הפיתוי?
גם באומנות הפיתוי יש לנו תקופות של שפל ותקופות של הצלחה מסחררת. תחשוב על זה רגע, האם היית מעריך את ההצלחות שלך אם לא היו לך תקופות ללא הצלחה? האם היית בכלל שם לב להצלחות אם היית כל הזמן מצליח? כמובן שלא, היית מקבל את זה כמובן מאליו ולא מרגיש שום דבר מיוחד. זה בדיוק כמו שאנשים מתחילים להעריך דברים כמו בית, מיטה ומקלחת, רק אחרי שיוצא להם להעביר כמה ימים בשטח (למשל בצבא), בלי לראות מיטה, מקלחת או אוכל נורמלי. אנחנו מפסיקים לקבל דברים כמובן מאליו, רק ברגע שאנחנו מרגישים את המחסור שלהם. אותו הדבר בנוגע להצלחות. אתה מתחיל להעריך אותן, רק כאשר אתה מרגיש את חוסר ההצלחה.

אז מה עושים?
התשובה היא – כלום אין לך מה לעשות. אתה לא שולט במנגנוני האיזון הריגשי שלך. עד כמה שזה נשמע כואב או לא נעים, הרגשות האלה הם חלק ממך, הם שולטים בך ולא אתה שולט בהם. אתה לא מזמין אותם או מבקש מהם לבוא, הם באים כשבא להם ולך אין מה לעשות עם זה.
הכלל הכי חשוב שאתה צריך לזכור הוא שזה טבעי לגמרי. ככה תוכננת ע"י האלוהים או הטבע (מה שבא לך להאמין בו).

היזכר כמה פעמים ניסית לשנות או להכריח את עצמך להרגיש אחרת?
כמה פעמים הצלחת?
הסיבה שברוב הפעמים (או כולם) לא הצלחת לשנות באותו הרגע את ההרגשה שלך, זה בגלל שהרגשות שלך אינן בשליטתך. אתה רק יכול לחכות שהן ישתנו. זה בדיוק כמו עייפות. אם אתה עייף, אתה לא יכול להכריח, לשכנע או לגרום לעצמך להיות רענן. אתה צריך לתת לגוף שלך זמן מנוחה על מנת למלא מצבורים וההרגשה תשתנה בעצמה.

אנשים שחושבים שהם יכולים לשנות את הרגשות שלהם בין רגע, הם טיפשים בגלל שאם הם באמת היו אחראים לרגשות שלהם, הם לעולם לא היו מרגישים משהו שהם לא רוצים להרגיש. אבל הם לא שולטים בזה ולכן כשהכעס בא, הוא בא בלי לשאול אף אחד. כשהקנאה באה, היא באה בלי לשאול אף אחד וכך גם כל רגש אחר.
אם יש לך שליטה, למה לא לבחור רק את ההכי טוב, כיפי ומהנה?

תקופות הדאון אלו בדיוק אותן התקופות שהגוף והמוח שלך רוצים קצת מנוחה. הם רוצים להירגע ולהפנים את כל החוויות שצברת והתרגולים שעברת. זה סוג של חופש עבורם. אל תנסה למנוע את המנוחה מהגוף שלך.
זה בדיוק אותן התקופות שאתה חושב הרבה, מפנים דברים וצובר כוח ואנרגיה לעלייה חדשה.

דרך אגב, רוב הסבל מגיע לא מהרגשות הרעים, אלא מזה שאנחנו חושבים שהרגש הספציפי הזה לא צריך להתקיים, או שצריך להיות אחרת. כלומר, הסבל מגיע כשאנחנו מנסים לשלוט על הרגש בגלל שחושבים שדברים אמורים להיות אחרת.

אני משתמש בטריק הבא במצבים כאלו:
כל רגש שעולה לי ואני לא אוהב אותו (לא רוצה בקיומו) אני שואל את עצמי את השאלה הבאה:
“האם אני יצרתי את הרגש? האם ביקשתי ממנו להופיע?”
כמובן התשובה שאני מקבל היא "לא" (מי יבחר להרגיש חרא?), ואז אני באופן אוטומטי מבין שאם אני לא יצרתי את הרגש, לא ביקשתי ממנו לבוא, אז על סמך מה אני רוצה לשנות אותו או להרוג אותו אם אני בכלל לא יודע מאיפה הוא בא .

היופי שבעניין הוא שברגע שתקבל את הרגש ולא תלחם בו, לא תשפוט אותו לרעה או תנסה להרגו, אלא פשוט תזרום איתו ותחווה אותו, הרגש יחלוף מעצמו מהר מאוד.
ככל שפחות תלחם ברגש בלתי רצוי, אלא תקבל אותו, כך הוא יעבור הרבה יותר מהר ופתאום תראה שמשום מקום קיבלת המון אנרגיות ורצונות להגשים.

לסיכום:
- כשאתה נמצא בתקופות של אפ-טיים, נצל את הזמן הזה לתרגול. תתאמן כמה שיותר, כל עוד בא לך ויש לך מצב רוח.
- אל תדחה דברים שאתה רוצה לעשות למחר. עשה אותם עכשיו. אם יש לך את מצב הרוח אליהם, תתחיל להשתמש בו.
- כשמגיע הדאון, קבל אותו באהבה, כי רק בזכותו יש לך אפ-טיים. אל תנסה לשנות אותו או לריב איתו ולהכריח את עצמך להכנס לאפטיים. תן לו להיות, תחווה אותו, תהנה ממנו, תעשה את אותם הדברים שהוא מתאים להם (הרהורים, שיחות כבדות, חשבון נפש, בכי ורחמים עצמיים )
- כשאתה בתקופת שפל, תנוח. זו בדיוק אותה התקופה שבה צריך לנוח מהאפ-טיים ומהאימונים האקטיביים שאתה עושה. אל תדאג, הוא יעבור במהרה ופתאום בוקר אחד תגלה שאתה מלא אנרגיה, מרץ ורצון לעשות הרבה דברים חדשים.

עוד נקודה למחשבה בשבילך – האם שמת לב שהרבה יותר קל להצליח עם בחורה כשאתה נמצא בדאון קטן מאשר באפ – טיים?

ותזכורת אחרונה: ירידה, זה תמיד סימן שעוד מעט תבוא העלייה!