אין דבר כזה אמן פיתוי

רוצה להצביע לסיפור זה על מנת שיזכה בתחרות? לחץ על כפתור ה-LIKE:

אהלן,

הכינוי שלי בפורום הוא GreyFox, בחיים האמיתיים אני דרור.
זה הסיפור שלי, מהרגע שנחשפתי לראשונה לתחום הפיתוי, לרצון להפוך לאמן פיתוי ועד לתובנה האחרונה שלי כרגע – אין דבר כזה אומן פיתוי.

אתחיל בזה שאגיד דבר אחד חשוב, בסיפור הזה לא תמצאו כמה גרוע הייתי עם נשים לפני שהכרתי את התחום וגם לא תמצאו הרבה הצלחות מסחררות.
בעיקר תמצאו כמה תובנות וסגירת מעגל.

אז נתחיל מתחילת דרכי. בערך בגיל 16 גיליתי את תחום הפיתוי. כמו רובנו, אני מאמין, התחלתי מלחפש באינטרנט כל מיני טיפים להצלחה עם נשים, משפטי פתיחה, רוטינות, אבל אף פעם לא באמת השתמשתי בחומר שאספתי לי בראש.

יום אחד במהלך החיפושים הגעתי לאמן פיתוי אמריקאי וקראתי את הספר שלו.
נדהמתי!
הספר היה מאוד קליל ורשום באנגלית פשוטה, והוא הציג את הרעיונות שלו לגבי יצירת משיכה בעיקר.
מיד בסיום קריאת הספר, קראתי את הספר השני של אותו אמן פיתוי, ואחריו קראתי עוד ספר של אמן פיתוי אחר, וממש הרגשתי שאני צובר המון ידע וכבר ממש הייתי במצב שידעתי תמיד מה צריך לעשות בשביל להצליח או לדעת מה הבחור שיושב מולי צריך לעשות בשביל להצליח עם הדייט שלו.
תיאורתית.

אני עדיין הייתי בתול ולא נישקתי אף אחת, ומעולם לא הייתי מנסה להכיר נשים ולקדם עניינים.

הפעם הראשונה שבה ראיתי באמת שהכלים של הפיתוי עובדים, היה בערב אחד של יציאה בגיל 17. יצאתי לשבת בים עם חברים, ולשתות קצת בלילה של יום שישי. היה ערב בינוני מינוס אבל הייתי בראש טוב.
שעה – שעתיים אחרי שהתיישבנו הגיעה בחורה שלבשה שמלה לבנה.
היא חברה של הבחורות שישבנו איתן. היא הייתה מדהימה, יפה, גוף מדהים, אם אתם רוצים דירוג בסולם אז HB 8.5, והיה לה חבר במשך 9 חודשים.
ברגע שהיא הצטרפה והתיישבה איתנו, אז שאלתי אותה איך קוראים לה והצגתי את עצמי. היא אמרה שהיא שמעה עליי הרבה והתחילה לפרט בהגזמה וציניות "שמעתי שאתה חתיך, ויש לך חיוך יפה, ושיניים יפות, שיש לך ריבועים בבטן.." וקטעתי אותה ואמרתי "היי תירגעי, אני שמעתי שיש לך חבר".
והיא נדלקה! הרגשתי את החשמל באוויר.
המשכנו לדבר עוד רבע שעה, ובדיעבד אני יודע שהייתי לגמרי בגישת הנאה ולא היה אכפת לי מה היא תחשוב, וכל השיחה נתתי לה להתאמץ ואתגרתי אותה.
כשהיא הייתה צריכה ללכת, ליוויתי אותה לכביש ונפרדנו עם נשיקה על הלחי.

לא לקחתי את המספר שלה, וללא שום דרך לתקשר, ידעתי שניפגש שוב!

אחרי 3 ימים נפגשתי עם חברים בגג של אחת מהידידות שהיינו איתם בים וגם HB8.5 הגיעה ולבשה מכנס עור צמוד :-O.
מיד אמרתי לה שאני אוהב את המכנס עור.
כשהמארחת הביאה ציפה בשביל מזרון שהיה על הגג אז מיד הבאתי את הציפה לHB8.5 ואמרתי לה "אישה, שימי מצעים" והיא נגנבה!
בחיים שלה לא דיברו אליה ככה.
(הכל כמובן היה עם חיוך ובנימה חצי רצינית).
וכל הערב היא ישבה לידי, אפילו התבודדנו והלכנו לשבת בנפרד מהקבוצה, כל הערב נתתי לה מסגרות הערכה, רגשות והשתמשתי בכמה רוטינות שבדיוק למדתי דרך סרטונים ביו-טיוב, והיה ערב מדהים. אחד הערבים הכי קסומים שהיו לי בחיים, ממש הרגשתי כאילו אני על סמים.
הייתי יכול לנשק אותה (אפילו לזיין אותה) אבל היססתי.

בפגישה הבאה נישקתי אותה, ואחרי כמה פגישות עם מזמוזים, היא אמרה לי שהיא רוצה להיות חברה שלי. הנהנתי בחיוב ונישקתי אותה. מהר מאוד שכבנו ונכנסתי לאחת התקופות הטובות שלי. הרגשתי בשיא, הביטחון שלי היה בשמיים וחשבתי שלעולם לא אהיה בלי בחורה שוב.

היינו ביחד שלושה חודשים ואז נפרדתי ממנה, על שטות, היא ניסתה לחזור איתי לקשר ולא רציתי, הייתי בטוח שבקלות אמצא בחורה חדשה יותר טובה.

אחרי הפרידה, בערך ארבעה חודשים, לא הייתי עם אף אחת, ובזמן הזה קראתי שוב את הספרים שלי בפיקאפ.
בתקופה הזאת, חבר טוב שלי יצא עם מישהי כמה חודשים, ואני והיא הפכנו להיות ידידים טובים.
אחרי שהם נפרדו, הקשר ביני ובין הידידה התחזק, אבל אני לא רציתי אותה כידידה. נמשכתי אליה מאוד. קיבלתי ממנה הרבה סימני התעניינות, אבל חיכיתי כל הזמן שהיא תעשה את הצעד הראשון, ואז הבנתי – כל מה שקראתי לא עזר לי, לא יישמתי בעצם כלום ממה שקראתי.
אחרי כמה שבועות של קצת תסכול ופגישות עם הבחורה הזאת כל יום, יצאנו לילה אחד לבר כי היא הייתה חייבת לי בירה על משהו. במהלך הפגישה שתינו קצת ועשינו חגיגת (פעם ראשונה שעשיתי). ישבנו על הטיילת ליד חוף גורדון בתל אביב, הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה (בדיעבד בשידור סקס מטורף): "בא לי שתרדי לי", והיא ענתה – "אני זורמת" וחייכה בביישנות.
קמתי מהספסל, לקחתי לה את היד, הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי: "בואי".

הובלתי אותה לחוף וישבנו על החול בין הערימות של מיטות השיזוף, ושם קיבלתי את המציצה הראשונה שלי (החברה הראשונה שלי HB8.5 לא הייתה מוצצת).

הבחורה הזאת הפכה להיות היזיזה שלי, ובתקופה הזאת היא התאהבה בי בטירוף ורצתה שאהיה חבר שלה.
הייתי שוב בעננים!
היא הייתה בחורה נורא חרמנית שנורא אהבה סקס, והיא הבחורה שגילתה לי את הסושי, והיינו עושים ערבים שהיינו מזמינים אליי סושי (היא הייתה משלמת עליי בדרך כלל), היינו מעשנים קצת, ושוכבים.
הרגשתי שהכוח חזר אליי ושאני יכול להשיג כל אחת.
השתן עלה לי לראש, ומהר.

התחלתי לסנן אותה וניתקתי איתה קשר אחרי בערך חצי שנה של ידידות ועוד חצי שנה של יזיזות.

זה היה באפריל 2009.

חשבתי שאני יכול להשיג כל אחת. אבל בעצם שוב חזרתי למצב שאין לי שליטה, ואני לא יודע מה לעשות.

בגיל 19 שמעתי על מאפ"י בפעם הראשונה כשישבתי בבר (עוד בתקופה שהייתי שותה בירות) מבחור שיש לו חבר שעבר את הקורס ובאמת יש לו יותר הצלחות, והקורס עזר לו.
במהלך השנה שמעתי עוד פעם-פעמיים על מאפ"י אבל אף פעם לא ממקור ראשון, ממישהו שעבר את הקורס.

ואז, בחיפושים אחרי עוד חומר פיקאפ, מצאתי את מאפ"י, קראתי מאמרים ונרשמתי לניוזלטר.
מהר מאוד קניתי את הספר (בזכות השיווק המדהים שלהם) וקראתי אותו בסתר.
כמובן ששמחתי על כל הידע ועל כך שהכול מרוכז במקום אחד, והכי חשוב – בספר פיזי עם התחלה, אמצע וסוף.

פתאום משום מקום, גידי ואמיר התחילו להתקשר אליי בגלל שקניתי את הספר.
הם שאלו אותי אם בא לי להשתפר, וכמובן שעניתי שכן.
הם שאלו אותי אם אני יכול לגשת לנשים ברחוב, ואמרו לי בתור שיעורי בית לגשת ל -10 נשים ברחוב ולשאול "איפה הכספומט הקרוב?".

המשימה לא נראתה מסובכת, אבל פשוט לא הצלחתי לעשות אותה.
לא הקצבתי לזה זמן, כל פעם דחיתי, הקוף שלי אכל סרטים ואמר: "אתה יכול לשאול בחורות ברחוב שאלות, אז בשביל מה? כשאתה באמת צריך משהו אתה שואל".
ואז הבנתי שיש בעיה.
כל החומר התיאורתי שאני קורא לא שווה כלום.
החלטתי להרשם לקורס של מאפ"י.

באפריל 2010 הגעתי לקורס שלב א, כולי מסוקרן וקצת חושש מכל החוסר ודאות לגבי מה שהולך להיות.
אבל בשנה האחרונה (בין אפריל 2009 לאפריל 2010) לא יצאתי עם אף אחת, רק איזה נשיקה או שתיים בבר.
לא היה לי מה להפסיד.

מהרגע הראשון התמכרתי.
כל כך נהניתי לשמוע כל הרצאה, רשמתי הכל במחברת.
פתאום כל החומר התחבר לי מההתחלה ועד הסוף (או עד סוף תהליך ההיכרות יותר נכון).
אני חייב להגיד שפתאום במבט מהצד, זה נשמע נורא קיטשי והפסקה הזאת נמצאת כמעט בכל המלצה של בוגרים אך –

המטרה שהצבתי לעצמי בתחילת הקורס היא לדעת לגשת כמעט לכל בחורה (ברחוב או בבר), ולגרום לה להימשך אליי, לקדם עניינים לנשיקה ויותר מזה – רציתי להיות אמן פיתוי.
המודלים לחיקוי שלי היו אמיר וגידי (המדריכים משלב א'), מבחינתי הם חיו את זה.
הם האנשים שחיים את המטרה שלי מבחינתי, ולא פגשתי עוד "אמני פיתוי" במציאות חוץ מהם.

לא התאמנתי באופן קבוע אבל עשיתי כל הזמן משוב חיובי בכתב והתאמנתי על כל כלי ביום – יום במשך3 ימים והאמת שהשתפרתי.

אחרי כמה חודשים התחלתי להרגיש יותר בשליטה עם נשים ובכלל, בסיטואציות חברתיות, וכשהייתי נפגש עם ידידות שלא ראיתי הרבה זמן, אז הן הסתכלו עליי הרבה פחות בתור ידיד והשיחות שלי עם בחורות הפכו להיות הרבה יותר מעניינות ועם פלפל, אבל לא הייתי מצליח לקדם עניינים. הייתי מהסס ואז מוותר לעצמי.

בערך 3 חודשים אחרי הקורס התחלתי לחוות את גישת השפע. ידידות התחילו להתקשר יותר ורצו להיפגש, ובדיבורים קצרים עם נותנות שירות בטלפון, או פנים אל פנים, כמעט תמיד הרגשתי שאני יכול לגרום לה להימשך אליי אם אני רוצה.

ואז התחילו לבוא לי קצת הצלחות: (בסדר כרונולוגי)

הייתי בטיול מהעבודה ליקב גדול ונסענו במיניבוס כי היינו רק 18 איש, ועשיתי למישהי ביד באמצע המיניבוס. באותו ערב בבית, כשעשיתי משוב, התחלתי להרגיש שאין באמת דבר כזה "אמן פיתוי". פשוט יש אדם שיודע לגרום לנשים להימשך אליו ולקדם עניינים, ולפעמים, זה יותר מזל ולפעמים הוא באמת יודע מה הוא עושה. המשוב המלא כאן.

ערב אחד עבדתי בתערוכת יין. הייתי מציג. בחורה יפה באה לשתות והתחלתי לדבר איתה ולהפעיל כלי משיכה.
הדיווח כאן – לבוגרי שלב א'.
אבל בקיצור לקחתי טלפון, ויצאתי איתה לפגישה אחת.

באותו הזמן, מלצרית שעבדה איתי רצתה להכיר לי את אחותה, והיא נתנה לי את הפייסבוק של אחותה.
נכנסתי וראיתי תמונת פרופיל של דוגמנות, כזאת שנראתה טוב. הבנתי שהיא צריכה קצת רגש שלילי ושלחתי לה הודעה פרטית: "XXX אני מנסה להבין למה אחותך כל כך מנסה לשדך לך גברים.
אני חייב לדעת מה הקאצ', רגל תותבת? חסרות לך שיניים קדמיות?"

יומיים אחרי זה היא ענתה: "יש לי 4 שיניי זהב.. לא משהו רציני 🙂
חח מה הולך מיסטר אוזניים?"

כמובן שעניתי: "הופה כבר התחלנו עם הכינויים? אני בכלל לא מכיר אותך, אנחנו צריכים להיפגש ואז אראה אם אני מרשה לך לקרוא לי בכינויים. בסופ"ש אני נוסע לחופשה, בואי ניפגש ברביעי, שמונה בסושייה ברוטשילד"

היא לא ענתה וכבר היה יום רביעי בערב, אז שלחתי לה הודעה:
"תשכחי מהסושי, אני לא אוהב שמושכים אותי עד הרגע האחרון. קבעתי תוכניות אחרות."

אחרי שעה היא שלחה לי הודעה:
"תקשיב חוצפן 🙂
יש אנשים שעובדים ואין להם זמן לפייסבוק כל היום…
הטל' שלי 05XXXXXXX . אני בעד צורת תקשורת תקינה"

ידעתי שהיא שלי!
עכשיו רק צריך לא לעשות שטויות.

כשחזרתי מהחופשה התקשרתי אליה וקבענו להיפגש לסושי.
הפגישה הייתה מדהימה, כמו בערב בגג עם החברה הראשונה שלי.
אבל עם שיפור – ידעתי בדיוק מה אני עושה, ונישקתי אותה באמצע הפגישה.

זה היה על קצה המזלג, את ההמשך אפשר לקרוא כאן – לבוגרי שלב א'.

אחרי הפגישה בסושי, פגשתי אותה רק עוד פעם אחת אחרי חודש (בדיעבד אני מבין שזה בגלל שכל כך נהניתי איתה שוויתרתי על גישת השפע והתקשרתי רק אליה + תקופה שהיה לי מלא זמן פנוי = יצאתי נידי)
יומיים אחרי הפגישה השנייה איתה עשיתי את שלב ב', באוקטובר 2010.
ואז התקשרתי אליה בניסיון לקבוע פגישה שוב כמה פעמים עם הכלים שלמדתי (סקרנות וקביעת פגישה בטלפון), ולא הצלחתי.
לבסוף אמרתי לה: "את רוצה להפגש בכלל?" היא ענתה לי: "לא יודעת… אין לי כל כך זמן".
ואמרתי לה "סבבה לא צריך, לא בכוח". אני בעד להשאיר כל בחורה במצב יותר טוב משקיבלתי אותה, אז אמרתי גם "את אחת הבחורות המגניבות שהכרתי, ושיהיו לך חיים טובים".
היא ענתה: "גם אתה, ברור! ואם נתראה ברחוב נשב על איזה בירה, בדוק!".
אמרתי: "נראה".
אמרנו ביי ומחקתי את המספר טלפון שלה באותו רגע.

והנה אני פה היום, חודש אחרי שסיימתי עם הבחורה מהסושי.
הגענו להווה.
מאז תחילת הקורס עשיתי למישהי ביד במיניבוס, לקחתי כמה מספרי טלפון מבחורות, יצרתי משיכה דרך פייסבוק וקבעתי פגישה עם אחותה של המלצרית והגעתי איתה לפגישה שנייה ומזמוזים.
אז למה אין דבר כזה אמן פיתוי?

לפני כמה ימים מצאתי לי משהו חדש שמעניין אותי – השכלה פיננסית.
התחלתי קורס על שוק ההון.
התחלתי את הקורס בשיעור השלישי, אבל זה כל כך עניין אותי שזה היה עדיף מאשר לחכות חודשיים עד שיפתח קורס חדש.
ואני ישבתי לי לתומי בכיתה, לא הכרתי אף אחד אבל קצת דיברתי עם אנשים (אם בא לי אני יכול לדבר עם כל אחד על הכל). אחרי 10 דקות השיעור התחיל. לא הכרתי אף אחד מסביבי.
פתאום הדלת נפתחת ומישהו נכנס, לא הסתובבתי אפילו להסתכל מי זה.
הוא ניכנס לכיתה, עשה סיבוב למצוא כיסא פנוי ועבר מולי.
אני הכרתי את האיש הזה.
פגשתי אותו פעם.
באפריל 2010.
זה היה אמיר, המדריך של שלב א'.

אני אדם שמאמין בסימנים והרגשתי שזה אומר שאני בדרך הנכונה.
אלה שני התחומים שאני מתמקד בלהתקדם איתם, ומדריך במאפ"י מגיע לקורס שדווקא אני נמצא בו. מה הסיכוי?

במשך כמה דקות לא הצלחתי להפסיק לחשוב מה אני הולך להגיד לו בהפסקה, ואז החלטתי להתמקד בשיעור.
ציפיתי לשמוע אותו דופק מסגרות הערכה למורה כל השיעור – זה לא קרה.
ציפיתי לשמוע אותו עונה לדברים של בחורות – כלום לא קרה.

בהפסקה ראיתי שהוא יוצא מהכיתה ויצאתי גם.
שתיתי לי כוס מים וראיתי שהוא בא להיכנס למעלית ומיד באתי להיכנס גם. וכשהייתי קרוב אליו, אז יצרנו קשר עין (נשמע כמו סיפור פיתוי), ואני אומר לו: "מה עניינים XXX?" הוא הסתכל עליי שנייה ואז הנהנתי עם הראש. הוא הבין שהוא הדריך אותי.
ירדנו למטה, דיברנו, הוא הכיר לי מישהי מהשיעור (ייאמר לזכותו שהיא הבחורה הכי יפה בקורס) שהוא מכיר ודיברנו איתה קצת.
בנקודה מסוימת היא הלכה לכיוון המרצה ושאלה "אתם באים?". אני אמרתי לה "עוד מעט" ועשיתי לה סימן עם היד, ואמיר הוסיף "אנחנו מרכלים עלייך" ודיברנו רק אני והוא. לא ביקשתי ממנו טיפים או עצות, עניין אותי לראות איך הוא מתנהג ביום יום ואיך הוא בתור בנאדם.
דיברתי איתו על מועדונים, והוא אמר לי שהוא חזק מאוד ברחוב אבל כשהוא ניכנס למועדון הוא מרגיש כמו דג מחוץ למים (או משהו כזה).
והוא תותח, אין פה ספק.
אבל הבנתי משהו חשוב.
הוא גם בנאדם.
הוא לא קם בבוקר ואומר לעצמו "אני אמן פיתוי" וכל פעם שבא לו סקס אז הוא יוצא לעשות סיבוב ברחוב ומביא מישהי.
הוא בנאדם רגיל כמוני וכמוך, ההבדל היחידי הוא שהוא התאמן הרבה והיה לו הרבה כוח רצון להצליח.
ואז פתאום נפל לי אסימון – אני לא צריך לשאוף להיות 'אמן פיתוי'.
אין רגע שפתאום אני אתחיל לקום בבוקר כל יום ולהגיד "וואלה אני אמן פיתוי".
אין סיכוי שתמיד כשאני אימשך למישהי כוסית ברחוב, אני אדע בוודאות שאני הולך לזיין אותה.
ואין שום מצב בעולם שאני אהיה חזק בכל התחומים ביחד – מועדונים, רחוב, אינטרנט, פגישות.
כל אחד צריך למצוא את הנישה שלו ולדעת איך למנף ולחזק את הנקודה הזאת.
מי שלא אוהב מועדונים – שיהיה יותר ערני לבחורות במכולת או תוך כדי הסידורים ביום יום.

אחרי השיעור יצאתי לעבודה בנמל ותפסתי מונית שירות לעבודה.
הייתה אווירה כל כך טובה במונית ודיברתי שם עם כל הבחורות ועם בחור שישב לידי. ירדתי מהמונית שירות עם אחת הבחורות ואז הצטרפו עוד שתיים שהיו במונית, והלכתי עם 3 פצצות לכיוון הנמל.
אחת מהן הוציאה מצלמה וביקשה ממני לצלם.
כמובן שעצרתי מישהו שעבר בדרך וביקשתי ממנו שיצלם את כולנו.
לקחתי פייסבוק (היססתי לגבי הטלפון, אבל לא נורא).
אחרי זה הגעתי לעבודה והייתי בראש כל כך טוב, לא שתיתי כלום אבל הייתי שפיץ וכל המלצריות שעובדות איתי קלטו זאת וכל כך נהניתי.
ממש הרגשתי שאני בכיוון הנכון בחיים כרגע.

כשנכנסתי לתחום, "אמן פיתוי" נראה לי קצת כמו איזה סופרמן. מישהו שהולך ברחוב, נכנס לבר, קופץ ממטוס, לא משנה מה הוא עושה או לאן הוא הולך, תמיד הוא יצא משם עם בחורה.
עכשיו, אחרי שהאסימון נכנס עוד קצת פנימה, הבנתי – אין דבר כזה סופרמן, גם לא ה"אמן פיתוי" שבניתי לעצמי בראש, הבנתי בסוף שגם המדריכים במאפ"י הם בעצם אנשים אמיתיים, גם חווים קשיים ולא באמת מצליחים עם כל אישה מושכת שהם ירצו.
ולמה זה משנה?

עד עכשיו הייתי נמנע בדרך כלל מלפתוח שיחות עם בחורות שאין לי שום סיבה לדבר איתן (קופאית בסופר זה סיבה) בטענה שעוד לא סיימתי את אימוני המקבצים אז אני לא מוכן.
צריך להפסיק לרדוף אחרי חלומות רחוקים והגדרות לא אמיתיות שאין דרך להגיע אליהם.
בשבוע האחרון התחלתי פשוט לגשת בצעד אחד קטן, בלי לחשוב על הצעד הבא שאגיד או שיקרה, אני לא באמת יכול לדעת מה יקרה.
אני רק יודע שאני עושה את המקסימום, ואני נהנה לאורך כל הדרך.

הקטע המדהים הוא כשאני מסתכל על הסיפורי הצלחה שלי. כל פעם שאני פותח שיחה עם בחורה אין לי שום מושג לאן זה יוביל אותי.

אולי הבחורה שעברה לידך ברחוב או שפגשת שלשום בסופר, אם רק היית זורק לה משפט כמו: "את נראית מוטרדת, משבר העגבניות נוגע לכולנו", השיחה הייתה מתפתחת והיא עכשיו הייתה אצלך בבית, בודקת את החדר שלך ומסתכלת על הספרים שיש לך, או יושבת לך על המיטה.
היא הייתה יכולה להפוך להיות היזיזה שלך ל3 חודשים הקרובים.
או החברה שלך לשנה הקרובה.

תצליחו,
תיהנו,

עד הפעם הבאה,
GreyFox.

רוצה להצביע לסיפור זה על מנת שיזכה בתחרות? לחץ על כפתור ה-LIKE:
נהנית מהפוסט? שתף עם חבריך או השאר תגובה.
כדי לא לפספס את הפוסט הבא, הירשם לקבלת עדכונים במייל:
הכנס מייל לקבלת עדכונים:

6 Comments

  1. אנונימוס

    אחי, גדול אתה!
    כתבת פה כאילו אתה סופר מקצועי.
    אפשר לעשות סרט על המקרים והתובנות שהגעת אליהן…

    בהצלחה בהמשך

    Reply
  2. מקס

    מאוד אהבתי לקרוא את המאמר שלך

    Reply
  3. בצי

    אהבתי את התובנה
    לגבי כל דבר בחיים תמיד יש את הדחיינות של "אני עוד לא יודע מספיק"
    סחתיין עליך ובהצלחה בכל

    Reply
  4. דני

    אתה מדהים גבר!

    נהנתי מאוד לקרוא, והגעת לתובנות נהדרות.

    תודה ובהצלחה בהמשך!

    Reply
  5. dima

    מי זה הסופר הזה שדיברת עליו? ומה שם 2 הספרים בבקשה

    Reply
  6. ג'וני

    אהבתי לקרוא את הסיפור שלך,הוא מעניין ומרתק.

    הצלחת להגיע למצבים מאוד מבטיחים בחיים,כל הכבוד.

    Reply

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר.