סיפור ההצלחה שלי – כהן יאיר

רוצה להצביע לסיפור זה על מנת שיזכה בתחרות? לחץ על כפתור ה-LIKE:

רציתי לשתף אתכם בסיפור האישי שלי. מתישהו הייתי צריך לספר.

רקע:
נתחיל בזה שאמא שלי ילדה אותי בחודש השמיני, חודש לפני הזמן הרצוי.
לכן, כאשר נולדתי, יצא שהאונה השמאלית שלי הייתה הרבה יותר גדולה מהאונה הימנית שלי. עכשיו, מי שמכיר את מבנה המוח, יודע שהאונה השמאלית אחראית לחלקה הרציונלי והלוגי במוח, והאונה הימנית אחראית על רגשות ואינטליגנציה חברתית.
לפיכך יצא, שהייתי דיי חזק בכל המקצועות של מדעים בבי”ס, אבל גם הייתי חלש מאוד בכל הנושא החברתי.
בתקופה שהייתי בבי"ס דיי סבלתי. היו לי מעט מאוד חברים, ועברתי לא מעט השפלות(לדוגמא, לא מעט פעמים הורידו לי את המכנסיים). היה לי גם בטחון עצמי מאוד נמוך, אולי הכי גרוע, ותמיד חשבתי שלילי. עד כיתה ט' המשכתי לסבול (אלו היו פאקינג 10 שנים רעות!). באותה כיתה, הייתה אצלי נקודת מפנה.

אני התחלתי ללמוד באוניברסיטת ת"א, במקביל לבי"ס. הסטודנטים באוניברסיטה היו ממש אחלה מבחינתי, ונהניתי ללמוד איתם. בכיתה י' הכרתי את החברה הראשונה שלי. היא הייתה בוגרת ממני בשנה. למרות שהייתי AFC גמור, והתחלת הקשר בינינו לא הייתה מי יודע מה, היינו חברים במשך שנתיים.זה היה הישג מבחינתי. סוף סוף הצלחתי להשיג מישהי בחיים. הייתי כבר יכול להתנהג איך שאני רוצה, מבלי לחשוב מה היא תגיד עליי, והייתי יודע שהיא תמיד תאהב אותי.

אבל אז באה הפרידה ששברה אותי. הפרידה נעשתה בצורה מכוערת, ובמהלכו שמעתי בטלפון את החברה שלי מזדיינת בטלפון עם החבר הכי טוב שלי. הרגשתי על הפנים, שאין אף אחד שיכול להציל אותי, וכמה חודשים הייתי בדיכאון ממנה.
במקרה, יצאתי לבלות עם חבר שלי, עמית. את עמית הכרתי באוניברסיטה, והוא, גם במקרה, נפרד מהחברה שלו. בהתחלה הלכנו לכל מיני מועדוני ריקודים וניסינו לראות האם נצליח להשיג משם בנות. אבל ברגע שראינו שזה לא בדיוק קורה, עמית דיבר עם חבר שלי, ליאור. ליאור כמובן המליץ לו להירשם למאפ"י ועמית עשה את שלב א+ב לפני 4 חודשים, חודש לפני שאני עשיתי.
עכשיו, התחלתי לצאת עם עמית לסארג'ים.
למרות שהסארג'ים שלנו היו בעיקר נגד פחד גישה, נהניתי מהם מאוד. אחרי כמה סארג'ים, הכרתי את ליאור רוזנברג.

האירוע המרכזי בחיי:
לפני שהייתי מסראג' עם ליאור, היה לי פחד גישה מטורף. בסארג'ים הראשונים איתו לא הייתי יכול לעצור בחורות בכלל, והרגשתי ממש רע עם עצמי. למרות שליאור עזר לי בפחד גישה עדיין לא התגברתי עליו לחלוטין. אז החלטנו,כמה ימים לפני הקורס, שאני אעשה דבר מטורף.
אז היינו בעזריאלי. התחפשתי לסנטה קלאוס.
ותבינו, מי כבר מתחפש לסנטה קלאוס ביום קיץ?
עלינו על המדרגות הנעות והחלטתי לצרוח:
"!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!Marry Christmas"
כמוכן שכל הקניון שמע את זה.
בעקבות הצעקה הזאת, קיבלנו מלא סימני התעניינות מכל בחורה, ובחורות התחילו איתי. הרגשתי מטורף, השיא של האפ-טיים בשבילי. אתם לא יודעים איזה הרגשה טובה זה עושה.
כמה ימים לאחר מכאן עשיתי את הקורס. בחודש הראשון שלי הרגשתי מטורף על כל הראש (SexyPig אתה מוזמן לפרט). הרגשת הביטחון שלי עלתה פלאים, והרגשתי מזה טוב. כל כך טוב, עד שהיה יום בו לא הסרתי את החיוך מהפנים שלי למשך 6 שעות!!!!!!.

אחריי הקורס:
אחריי הקורס החלטתי שאני עושה 3 סארג'ים בשבוע. התחלתי לחשוב יותר חיובי על החיים, והכרחתי את עצמי לעשות משוב חיובי אחרי כל סארג', ולהתמקד במה היה טוב בכל סארג'.
לאט לאט, גיליתי שאני עושה מלא טעויות בתקשורת עם אנשים.
בעזרת משוב חיובי למדתי איך לתקשר בצורה יותר טובה עם אנשים.
אני עכשיו מרגיש הרבה יותר שלם עם עצמי. אני כבר יכול לחייך ולהגיד שהשתפרתי מאז הקורס, והתבגרתי.
אני לא אותו AFC שהייתי פעם. אני עכשיו קצת יותר מודע לעצמי ואני יודע שהחיים שלי הם מעולים.
אני כמובן מודה לכל האנשים שעזרו לי, ובעיקר לאנשים שאני יוצא איתם לסארג'ים.
בלעדיכם, לא הייתי מאושר היום.
שיהיה לכולם חג מולד שמח.

כהן יאיר.

רוצה להצביע לסיפור זה על מנת שיזכה בתחרות? לחץ על כפתור ה-LIKE:
נהנית מהפוסט? שתף עם חבריך או השאר תגובה.
כדי לא לפספס את הפוסט הבא, הירשם לקבלת עדכונים במייל:
הכנס מייל לקבלת עדכונים:

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר.