סיפור ההצלחה שלי – יריב

רוצה להצביע לסיפור זה על מנת שיזכה בתחרות? לחץ על כפתור ה-LIKE:

גיל שתים עשרה, המסיבות. ארבע עשרה, המזמוזים. שש עשרה, שבע עשרה, אתם מכירים את זה, הופכים מילדים לגברים, הבנות לידינו הופכות לנשים, ואנחנו לומדים להכיר את העולם המופלא הזה… כי אני לא הכרתי.

שתים עשרה שנים בחינוך דתי, בנות ראיתי רק בסרטים וברחוב, שום דבר שאני יודע עליהן באמת. ואז הגיעה האוניברסיטה – הופ! אני סוף סוף נפגש עם בנות, מתחבר אליהן, מסתובב איתן, יושב איתן… את כל הסודות הכמוסים שלהן אני יודע, אבל איך מרגישות כפות הידיים שלהן, המותניים שלהן, השפתיים שלהן – אין לי מושג. שומר נגיעה, מקפיד לא להתקרב, והאינטימיות הכי גדולה שאפשר לפתח היא מזוג עיניים לזוג עיניים.

עשר שנים מאוחר יותר.
גרוש. שני ילדים. רואה חשבון מצליח. אבל את כל חיי ביליתי עם אשה אחת בלבד. אין לי מושג מה טעמן של שפתיים אחרות, קשה לי לדמיין איך זה להחזיק ידיים עם אחרות. או להניח יד על הכתף שלהן, או סתם לתת חיבוק חברי. על סקס, כמובן, אין מה לדבר. יש לי שני ילדים, אבל אני בתול. נגיעה אני כבר לא שומר, גם לא שבת או יום כיפור, אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.
אני יודע שנשים אוהבות את חברתי.

יודע, כי כך זה היה באוניברסיטה. יודע, כי לאט לאט אני רוכש לי חברים וגם ידידות בעולם החדש שלי כסינגל, חילוני. והן אוהבות אותי ואני אותן, אבל אין לי מושג מאיפה מתחילה הרומנטיקה, מאיפה משחילים את המתח המיני, איך אני אמור לחיות בעולם הזה שאינני מכיר, עם הכלים שרכשתי בימים בהם נגיעה הייתה חטא. חשבתי שזה יבוא מעצמו, אבל זה לא. אתה אדם מוכשר, אינטליגנטי, חברותי, מצחיק – אתה תמצא את הדרך. ככה חשבתי, אבל זה לא עבד. תמיד חזרתי לאותו לופ –
כיף לי איתן, כיף להן איתי, אבל אין לי מושג מה אמורים לעשות.

בשלב מסוים, החלטתי לקחת את קורס האינטרנט של מאפ"י. את הארגון הכרתי מזמן, הייתי מנוי על המיילים ואהבתי אותם, אבל להירשם לקורס כזה, היה פשוט קשה. אני, מה פתאום אני צריך שיסבירו לי. אני עד כדי כך נואש? אבל הגעתי לבסוף למסקנה – נואש או לא, אין לי את הכלים הבסיסיים לעולם הזה, ואין שום סיבה שלא אלמד אותם. קורס ברשת נראה לי פתרון לא מפחיד מדי, רק אני ושרת האינטרנט של מאפ"י, אף אחד לא באמת יודע.

נרשמתי ואהבתי.

האם הצלחתי להוציא מזה הרבה? לא ממש. הרבה בנות בכלל לא נראו לי, עם אלו שמצאו חן בעיני לא תמיד הסתדר, והייתה אחת, מיכל, שדווקא הצלחתי להפעיל עליה את הכללים, כך נראה היה לי, אבל תמיד זה נגמר לא טוב. הגעתי למסקנה שללמוד כללים לרשת זה נחמד, אבל כל עוד אני לא אעשה שינוי יותר רציני בעצמי – זה לא יעבוד.
זה כמו מסיכה בלי פנים, כמו צ'ק בלי כיסוי.

החלטתי שאני נרשם לקורס (ואם כבר – אז לשני השלבים) והולך על זה, למרות שלא היה קל לעשות את זה. בקורס עצמו הבנתי כמה אני רחוק מהמציאות. כשהמדריך דיבר על נשיקה בדייט ראשון, זה היה נראה לי בדיוני. סקס היה בעיני משהו שיגיע רק אחרי חודש. אפילו לגעת בבחורה במהלך הדייט, כשאני לא מכיר אותה עדיין, היה נראה לי בלתי אפשרי. אחרי חודש בערך, פניתי שוב למיכל. החלטתי לרכז מאמץ. הצלחתי סוף סוף להעביר אותה לצ'אט. פתאום, הרגשתי שאני בסוג של משחק שחמט – ואני תמיד ביתרון.
ידעתי בדיוק על אלו כפתורים ללחוץ, ידעתי בדיוק מה לומר.

ידעתי שהפעם זה יהיה אחרת. בסוף הערב הצלחתי להוציא אותה מהבית וקבענו בפאב. הבחורה לא ידעה עלי כלום. פשוט כלום. אפילו לא איך אני נראה. ישבנו בפאב. שעתיים. הבחורה עדיין לא ידעה עלי כלום (טוב, היא כבר ידעה לפחות איך אני נראה). כל הערב דאגתי להעסיק אותה בלצחוק, להיות נבוכה ולספר על עצמה. עדיין לא נגעתי בה בכלל – מהמקום ממנו הגעתי, זה היה נראה לי בלתי אפשרי.
הצעתי לה לקפוץ לחוף הים.

ירדנו מהרכב וכרכתי זרוע סביבה – היה ממש מוזר עבורי. מותן של אשה. נעמדנו ליד החוף, קצת נעים בגב, קצת משחקים בשיער, קצת ליטוף על העורף – ואז אמרתי לעצמי, הם אמרו שם במאפ"י שאם היא מקבלת את זה היא מוכנה לנשיקה. נלך על זה.
אין לי מושג איך מנשקים!

רק אשה אחת נישקתי כל חיי, וכבר שנתיים שלא עשיתי את זה. זה היה עבורי כמעט כמו לקפוץ באנג'י. אני פשוט עושה את זה. סובבתי לה את הראש והתחלתי. היא היתה מופתעת, אבל מתמסרת. עמדנו שם, על החוף, נשיקות לוהטות, רובכם כנראה עשיתם את זה בגיל 15 או 16, אולי כמה שנים קודם. אני עשיתי את זה בגיל שלושים. הרגשתי כמו שחקן בסרט, או כאילו חזרתי אחורה בזמן, שם ולא שם.
שולט במצב אבל לא מאמין שהוא קורה.

לקחתי אותה הביתה, התמזמזנו לנו ברכב, דאגתי לעלות אליה וגם שם המשכנו עוד שעות. לסקס לא הגענו, אבל בשבילי זה גם ככה היה שלושה שלבים מעבר למה שדמיינתי. כל נגיעה שלי בה נראתה לי מאיימת, כל תזוזה כמעט כמו הטרדה מינית. נראה לי שאם הייתי מוריד לה את השמלה הייתי בעצמי מצלצל למשטרה ומסגיר את עצמי… עד כדי כך זה היה מוזר ומדהים עבורי.
הערב הזה, בלי ספק, שינה את חיי.

יריב.

רוצה להצביע לסיפור זה על מנת שיזכה בתחרות? לחץ על כפתור ה-LIKE:
נהנית מהפוסט? שתף עם חבריך או השאר תגובה.
כדי לא לפספס את הפוסט הבא, הירשם לקבלת עדכונים במייל:
הכנס מייל לקבלת עדכונים:

1 Comment

  1. יוני

    וואלה אחשלי אני מאוד שמח בשבילך שככה נפתחת אל העולם אבל אני לא חושב שצריך להתנתק מהדת לגמרתי כי בסופו של דבר יש ה' וצריך להאמין בו ולתת מעצמנו קצת בשבילו ואפשר גם להתחיל עם בנות והכל

    Reply

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר.