סיפור על שיר

פתח דבר

הסיפור שאני עומד לחשוף בפניכם כעת הוא אחד מהסיפורים האישיים, החושפניים והמלמדים ביותר שחוויתי בחיי כאדם בכלל וכמדריך במרכז לאמנות הפיתוי בפרט. זה סיפור שמתאר באופן מדויק את מי שהייתי פעם לעומת מי שאני היום. הסיבה שבגינה אני חושף אותו בפניכם מורכבת מאמונה מאוד חזקה שאת המסקנות והתובנות שאני קיבלתי בדם, יזע ודמעות תוכלו אתם לקבל על מגש של כסף על מנת שתוכלו גם אתם לקבל את השיעור החשוב כל כך שקיבלתי אני. את הסיפור שלנו מלוות כמה דמויות:

בתפקיד הנאהבת- שיר

בתפקיד המספר- עבדכם הנאמן

בתפקיד יועץ הממלכה- האגו

בתפקיד ליצן החצר- הפחד

קריאה נעימה.

פרק ראשון – "לידתה של פנטזיה"

הסיפור שלנו מתחיל בשנת 2003, במרכז העירוני לתיאטרון נוער בירושלים.

אני, נער בן 16, יושב בשנתי השנייה כשחקן בקבוצת הוותיקים של התיאטרון ביחד עם כל אלו שהמשיכו איתי לקבוצה זו מהשנה הקודמת ובמקביל יושבת איתנו קבוצת החדשים. אלו שהגיעו למרכז לראשונה בשנה הנוכחית. התרגשות ממלאת את האוויר. לצד חיבוקים עם האנשים שאני מכיר, אני בוחן בזכוכית מגדלת את כל החדשים שהגיעו. המנהלת מבקשת מאיתנו להתיישב ומתחילה להקריא שמות. כל אחד שהיא קוראת בשמו מרים את היד וכולם מביטים במי מדובר.

את הרגע הזה אני זוכר כאילו היה אתמול: המנהלת מסתכלת בדף השמות ואומרת בקול רם: "שיר?". הרמתי את המבט אל חמשת המדרגות שהיו מעליי ושם היא הייתה. ילדה קטנה, בהירת עור ויפייפיה. מצמידה את הברכיים אל החזה ומרימה בביישנות את ידה. אני לא יודע אם אי פעם חוויתם אהבה ממבט ראשון, אבל כך זה הרגיש. באותה השנייה שבה היא הרימה את היד הלב שלי החסיר פעימה. כמה שהיא הייתה יפה. ידעתי שהילדה הזאת עומדת להיות דמות משמעותית בחיים שלי. ועוד בטרם הספקנו להחליף מילה, כבר ידעתי בוודאות שאני מאוהב בה מכף רגל ועד ראש.

כך מאותו יום חלפו להם חודשים. חודשים בהם הספקתי להכיר דמות משמעותית נוספת בחיי- הפחד. פעמיים בשבוע בזמן החזרות היינו, אני והפחד, מתבוננים יחד בשיר והוא היה אומר: "אל תיגש. היא תחשוב שאתה מוזר. תן לזמן לעשות את שלו. תיזהר שלא לקלקל את מה שעדיין אין לך!". במשך חודשים שלמים הקשבתי לפחד באדיקות עד שיום אחד, כשהפחד ישן, ניגשתי אל שיר וניסיתי דרך אחרת. להפתעתי, אהבת חיי שיתפה פעולה ואפילו פרגנה לי בכמה חיוכים עדינים. אותם חיוכים שבגללם לא ישנתי לילות שלמים מרוב התרגשות. וכך נרקם הקשר ביני לבין שיר. היינו מנהלים שיחות ידידותיות במהלך החזרות ובשלב מסוים אפילו התחלנו להתראות מחוץ לשעות פעילות המרכז. הרגשתי כאילו אני נמצא בחלום. אחרי הכול, כמה אנשים זוכים להתקרב אל חלומם כפי שזכיתי אני?

אחרי שעברו להם חודשים על גבי חודשים, ואני את אהבתי שמרתי בסתר, נעשיתי חמדן. פתאום השיחות הידידותיות והפגישות האישיות חדלו מלעורר בי התרגשויות עזות. החלטתי שאני רוצה יותר. במשך כל אותם חודשים חלמתי איך אני מנשק את השפתיים העדינות שלה. איך היא מסתכלת לי בעיניים ולוחשת: "אני אוהבת אותך" ומיד משפילה מבטה בביישנות. ואיך כמובן השמיים מתמלאים בזיקוקים לאור הדרמה הסוחפת. וכך החלטתי לעשות מעשה.

החלטתי לבשר לשיר על אהבתי אליה, בתקווה שהיא תעשה את אותו הדבר. הפחד בשלב הזה לא העז להביע את דעתו יותר מדי. זאת בייחוד לאור העובדה שהתקווה והאהבה עמדו מעליו והסתכלו בו במבט מאיים.

וכך היה. תוך כדי אחת מהפגישות היזומות שלנו אמרתי: "שיר. יש משהו שאני רוצה להגיד לך. אני לא יכול לשמור את זה בבטן יותר. אני אוהב אותך". איך אתם חושבים שהיא הגיבה?

המשך יבוא…

http://www.youtube.com/watch?v=Bt_FJejbjd4&feature=related

לחץ כאן כדי לקרוא את הפרק השני של הסיפור על שיר – כביש בכיוון אחד

נהנית מהפוסט? שתף עם חבריך או השאר תגובה.
כדי לא לפספס את הפוסט הבא, הירשם לקבלת עדכונים במייל:
הכנס מייל לקבלת עדכונים:

13 Comments

  1. YM&M

    אני כ"כ מבין אותך קרה לי בדיוק דבר כזה בגיל הזה,עכשיו רק ניראה אם ההמשך יהיה אותו דבר.
    דודי אולי אני משחזר את הדרך שלך:)

    Reply
    1. דודי (Post author)

      מאחל לך שכן, כי הלכתי בדרך נפלאה 🙂

      Reply
  2. Womanizer

    מוכר כל כך, רק שאני הייתי אפילו עוד יותר פחדן.
    מחכה להמשך!

    Reply
  3. עוד noob

    חחחח יאללה, באמת נשמע מוכר.
    אני סקרן לשמוע את ההמשך!

    Reply
  4. Novice

    לפחות היו לך הביצים לעשות את זה. בתקופת בית הספר אהבתי 2 בנות בתקופות שונות ואותי הפחד ניצח.

    Reply
  5. sexapil

    אם אותן בנות היו מגיבות כמו שהיינו רוצים, לא חושב שהיינו פה 🙂
    מחכה להמשך.

    Reply
  6. אמיר

    אהבתי את הסיפור, גם אני מזדהה. אתה מכניס אותנו למתח אני מרגיש כמו בסידרה Prison Break תמיד הפרק האחרון נגמד במתח!

    Reply
  7. Abb

    יש מין פרדוקס כזה. הרבה פעמים אנחנו חוששים מהבחורה ובעצם מתברר שהיא זאת שחוששת מאיתנו, מובכת כשאנחנו מדברים איתה וכו, כמובן במקרים שלא מדובר בביצ'ית 🙂
    הרבה פעמים ל]חד אין ממש סיבה, אבל הוא שם.

    Reply
    1. Novice

      אני כל כך מסכים איתך!! זה כל כך נכון ובחודש האחרון אני שם לב לזה המון!
      האמת. אין לנו סיבה לפחד. פשוט לגשת וזהו…הן לא נושכות 🙂

      Reply
  8. ניר

    אוקי, אז בעקיפין אפשר לאמר עד עכשיו שעברת סיפור שכל אחד כמעט עבר בתיכון, רק בצורה מטאפורית יותר.. -.-
    אבל בשביל מה להשאיר אותנו במתח? אני רוצה לדעת מה הפך את הסיפור שלך למיוחד.. O:

    Reply
  9. eldar

    נשים לא משתנות, הן פשוט מתחילות לעשות דברים במודע.
    אני מנחש שהיא אולי חייכה מתוך מבוכה ופתאום היה לך יותר ויותר קשה לראות אותה אחד על אחד כי שמרה ממך מרחק.

    Reply
  10. מתן

    זה עדיין קורה לי ואני כבר בן 19. אני הייתי באלף ואחת מסגרות ופעילויות ואני כבר לא מפחד כמעט מכלום, חוץ מדבר אחד: בחורות. פשוט לא מעיז לעשות שום דבר אז אני לגרמי מבין אותך…

    Reply
  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    דיי דודי אם הסיפורים בהמשכים ספר פעם את כל הסיפור וזהו.

    Reply

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר.