סיפור על שיר- פרק שישי: "אצלי הכול בסדר"

לקריאת הפרקים הקודמים:
פרק ראשון – סיפור על שיר
פרק שני- כביש בכיוון אחד
פרק שלישי – הצל שלי ואני
פרק רביעי – עוד חוזר הניגון
פרק חמישי – תמיד אוהב, תמיד נפגע

בחזרה הראשונה שקרתה אחרי האירוע עם קבוצת התיאטרון (ושיר), המועקה שהייתה לי כל השבוע קיבלה מימדים שלא היו לה קודם. ישבנו, כל הקבוצה, סביב שולחן והייתה בין שנינו מבוכה אדירה. לא זוכר מתי חוויתי מבוכה כזו אי פעם. פתאום, דווקא ביני לבינה, שאני הבאתי אותה לקבוצה הזאת, מתקיים איזה מן ריחוק מוזר כזה שלא ברור לי בכלל האם צריך לגשר עליו. או יותר מזה- איך עושים את זה?

בתקשורת בינינו השתדלנו לשדר עסקים כרגיל, למרות שלא סיכמנו על כך מראש. הבדיחות הרגילות היו במקומן. פנינו אחד לשנייה בנושאים רלוונטיים. אבל משהו היה מאוד קר. מרוחק. מנוכר. מתסכל.

בפעם הזו הרגשתי באמת כאילו החרבתי משהו שהיה יכול להיות מאוד טוב ובריא ביני לבינה, ועוד רק בשביל האגו שלי.

באותו יום שיר הגיעה לחזרה בתל אביב עם אוטו כאשר בסוף החזרה היא תכננה לנסוע לירושלים, שם אני, כאמור, גר. שאלתי אותה אם אני אוכל להצטרף אליה לטרמפ והיא כמובן נענתה בחיוב. לא יכולתי לחכות עד שנגיע לאוטו. כל כך רציתי לדבר איתה. להוציא את כל מה שיש לי על הלב. הרגשתי שהריחוק הזה בינינו הוא כל כך מיותר ולא נעים.

הגענו לאוטו ובתחילת הנסיעה עוד היינו רשמיים כאלה האחד עם השנייה. עד שלא התאפקתי ושאלתי: "איך עבר השבוע שלך?" והיא ענתה: "בסדר…". אז אמרתי לה: "טוב, את האמת? שלי היה חרא". "למה?", היא שואלת. "כי אני מרגיש שהרבה דברים טובים נהרסו בגלל מה שקרה בתחילת השבוע".

אחרי שדיברנו שיחה ארוכה על איך אנחנו מרגישים ומה קרה שם בכלל, לקראת סוף השיחה אמרתי:

"תקשיבי, חשוב לי להבהיר לך. זה שניסיתי לנשק אותך לא אומר שאני נמצא באותו מקום כמו לפני חמש שנים. אני כבר לא נמשך אלייך. אני בטח שלא מאוהב בך. עשיתי את זה מכל מיני סיבות שונות ומשונות. בשורה התחתונה, אני רוצה שתדעי שאת חשובה לי, אכפת לי ממך. אני מאוד מחבב אותך ואם תכירי איזשהו בחור טוב שתהיי מאושרת איתו, אני אהיה הראשון שישמח בשמחתך".

היא חייכה ושאלה אותי: "כן?". עניתי: "נשבע", וחייכתי בעצמי. התחבקנו, ירדתי מהאוטו אבל הרגשתי שזה עדיין לא זה. משהו באינטואיציה שלי אמר שהיא לא מאמינה לי, ובעצם, למה שהיא תאמין לי? במעשים שלי הוכחתי לה אחרת לגמרי. למה שהיא תחשוב שאני לא נמשך אליה?

אחרי השיחה הזו לקחו לנו עוד כמה שבועות טובים עד שהצלחנו קצת להתקרב בחזרה. בינתיים התחלנו לעבוד על הצגה יחד, קיבלנו תפקידים, ואפשר היה לומר שהסדר שב על כנו, פחות או יותר.

אבל אני, אני הרגשתי שמשהו אצלי עדיין לא סגור. לא פתור. האגו עדיין היה לוחש לי בלילות:

"לא רצתה אותך… דחתה אותך… לא רצתה אותך… דחתה אותך…".

היות ובפעם האחרונה שהקשבתי לאגו הגעתי לתהום שעד עכשיו לא הייתי בטוח שיצאתי ממנה בכלל, העדפתי לתת לו לדבר ופשוט להתעלם. לראות איך הדברים זורמים. אחרי הכול, כל מה שצריך לקרות קורה, לא?

המשך יבוא…

http://www.youtube.com/watch?v=hHnJsPzulao

נהנית מהפוסט? שתף עם חבריך או השאר תגובה.
כדי לא לפספס את הפוסט הבא, הירשם לקבלת עדכונים במייל:
הכנס מייל לקבלת עדכונים:

7 Comments

  1. YM&M

    אוקייי,מוזר,מעניין איזה הפתעה יש בסוף

    Reply
  2. master

    מחכה להמשך..

    Reply
  3. רועי

    המשך לא יבוא, ביטול מנוי

    Reply
  4. חדש

    תן איזה ספוילר או משהו, אני מת פה מסקרנות =]

    Reply
  5. sexapil

    דודי מה קרה הפרק הזה? לא סיימת אותו במתח כזה כמו הקודמים.. שינוי מרענן 🙂
    מחכה להמשך אחי.

    Reply
  6. eldar

    הסיפור מתחיל להמרח…

    Reply
  7. חסוי

    ברגע שאקח עצות ממאפי יהיה לי הרבה מאוד זמן פנוי!

    Reply

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר.